|
 "האחת שלי", הדיסק החדש של ישי לוי, מוכיח - שוב - שאפשר לעשות מוזיקה ים-תיכונית איכותית וכי אין שום סיבה להסתפק בחומרים שמדברים אל המכנה המשותף הנמוך ביותר. "מירו את עדן הפקות"
גילוי נאות ונגמור עם זה: בדרך כלל, את האלבומים הנסקרים כאן אני מקבל מחברות התקליטים, או ממשרד יחסי הציבור של האלבום. את "האחת שלי", אלבומו האחרון של ישי לוי, קניתי, משום שיח"צני הזמר הים-התיכוני הפסיקו לשלוח אליי את הדיסקים של אמניהם. זה, משום שלא התיישרתי עם ההתלהבות הכללית מהחומרים הנמוכים האלה, ניתחתי טקסטים (יצא עלוב), פירקתי מנגינות (יצא לעוס) ובאופן כללי לא פרגנתי. ובצדק, מבחינתי. זכותם.
עכשיו לעניין: ישי לוי הוא יהלום. אבן נדירה שמתגלה פעם בדור. יש לו את כל מה שצריך: קול אדיר, הגשה נהדרת שמתייחסת לכל מילה, דיקציה מושלמת, בחירת שירים מוקפדת וחכמה וסיפור חיים שיעמיד את כל הצרות שלכם ורודות ומבוישות בצד.
בצניעותו, לוי ודאי יעמיס חלק גדול מההצלחה שלו על הכותבים, המלחינים, והנגנים (אגב, אין זכר לכל אלה בדף המילים המצורף), אבל הנוכחות האבסולוטית שלו מבהירה שהוא זה שעושה את השיר. הוא כל כך טוטאלי, עד שמילים כמו "אסע עד הירח כדי לקרוא בשמך" נשמעות אצלו אמינות לגמרי. הוא מסוגל. מאז שלוי השתקם, יש לו אמונה, יש לו דרך והוא סוגר לסתות של רוטוויילר על כל הזדמנות שנייה שהחיים מזמנים לו.
כל השנים, מקפיד ישי לוי הקפדה יתרה, כמו זוהר בשעתו (וזו לא ההשוואה היחידה ביניהם) לשיר שירים איכותיים. הוא הוכחה מוצקה שאפשר לעשות מוזיקה ים-תיכונית-מזרחית בעלת ערך, עם טקסט שמוסר רעיון ומנגינה שמשמרת את האווירה, אבל לא מתעקשת דווקא על דרבוקות וכפיים. לוי לא מייצר חפלות בכוח, אלא מעדיף משהו מלודי, נעים, מסולסל במידה, מודגש ח' ו-ע' בהגשה, לא בורח מהשורשים, אבל חף לגמרי מכל פזילה אופנתית אל המכנה המשותף הנמוך ביותר.
למשל, "עננים": "עננים התכנסו להם בינתיים/ בראותם איך רגליי כשלו מדרך/ עזבוני אחיי, כשהושטתי ידיי/ כשצעקתי, עזרו לי ידידיי// אנה אלך?/ הייתי שם מעבר/ את לילותיי ביליתי שם בסתר/ ידידיי, זה שקר לא כדאי/ ידידיי, זהו כל סיפור חיי". שיר ענק, מנגינה קודחת-לב, טקסט משמעותי שמספר (במכוון, או במקרה) את האוטוביוגרפיה של ישי לוי, כמעט אחד-לאחד. האדמו"ר אריאל זצ"ל אמר פעם על "הפרח בגני", של זהר ארגוב, שזהו "שיר כאב ב'". מבחינתי, "עננים" הוא "שיר כאב ג'".
יחד עם כל זה, לוי עדיין לא נפטר לחלוטין מהצורך הבלתי מוסבר למעוד מדי פעם לתוך איזה שיר-חפלה חסר שחר. גם ב"האחת שלי", יש כמה שירים מיותרים כאלה וחבל. מתוך 15 הרצועות שכאן, אפשר היה להוציא 10-9 שירים נקיים מזה. אין לי מושג למה הוא ואחרים (אייל גולן, משה פרץ) מתעקשים על העניין הזה. אם רק יוותרו על השירים הזולים האלה, ירוויחו (מאזינים וקונים) הרבה יותר ממה שיפסידו (עוד שיר חתונות סתמי).
"האחת שלי" הוא אלבום נהדר של ישי לוי. מעניין מי מייצר את אטמי האוזניים של כל אלה שלא בחרו בו לזמר השנה.
|
