|
 פרויקט מעולה שמערבב בין המבצעים ("אשכנזי"-"ספרדי" ולהפך) של כ-50 שירים ישראליים, מנכסי צאן הברזל שלנו. יוצא מהכלל. "מירו את עדן הפקות"
"מירו את עדן הפקות", משרד הפקה ותיק ונדב ביטון, מפיק מוזיקלי מצוין, חברו ליצירת פרויקט מרשים, שאי אפשר להגזים בחשיבותו האמנותית והחברתית כאחד. מדובר באוסף המשולש - "2 צדדים למטבע - הפרויקט". העיקרון מאוד פשוט: זמרים "אשכנזים" מבצעים שירים "ים-תיכוניים" וזמרים "מזרחיים" מבצעים שירים "אשכנזיים" וכל המירכאות הוקלדו כאן בצער רב.
לפני האמנות, יש כאן אמירה חברתית חשובה, שמנסה להפיל את הגדרות, למחוק את המפריד ולהציג את השירים ללא המבצע המאופיין-מקוטלג-סוחב-דעות-קדומות-המקורי שלהם. הגדרות בין המזרח הישראלי למערבו לא ייפלו ביום אחד ולא באלבום משולש אחד. אבל זה צעד ראשון מבורך ואמיץ בדרך הנכונה. בהחלט נמאס כבר מהחלוקה הטמבלית של ספרדי-אשכנזי, בזמר הישראלי ובכלל. כל זה נופל בעיתוי נהדר על תקופה שבה הציבוריות הישראלית כולה בוחנת את הכללים הישנים ומפרקת אותם לטובת חיים טובים יותר.
שלושת הדיסקים שמרכיבים את הפרויקט מחזיקים 49 שירים, איך נאמר, מהמוצדקים שנכתבו פה אי פעם. אזכיר את הביצועים הבולטים: "פתאום כשלא באת" (במקור - שלמה ארצי) - אבנר גדסי, "אהבת חיי" (חיים משה) - ארז לב ארי, "גאולה" (חמי רודנר) - רון שובל, "לוליטה" (אתי אנקרי) - גוסטו, "מורה לחיים" (עמיר בניון) - קרן פלס, "אני שומע שוב" (שלמה ארצי) - נתי לוי, "גדליה רבע איש" (שושנה דמארי) - בום פם ומאור כהן, "מלנכולי" (החברים של נטאשה) - ישי לוי, "האגס אחד" (אהוד בנאי) - קובי אפללו, "שער הרחמים" (מאיר בנאי) - אלי לוזון, "נפרדנו כך" (אבנר גדסי) - דוד ד'אור, "צלצולי פעמונים" (אהובה עוזרי) - התבלינים.
נדב ביטון חתום על עבודה מופתית של הפקה מוזיקלית ועיבודים.
אוסף נהדר, שכאמור - מעבר ליופי האמנותי, מחזיק גם ערך מוסף חברתי חשוב.
“הבייתה, הלוך חזור” - הפרוייקט של עידן ריכל, הליקון עידן רייכל הוא אמן מיוחד בכל קנה מידה. אמנותית, נדמה שכל מילה מיותרת. האיש הוא גאון מוזיקלי, כותב נפלא, מבצע אדיר ומחזיק פרויקט שרץ שנים רבות ומפוצץ אולמות, אמפיתיאטרונים ואצטדיונים, בארץ ובחו"ל. בשנים האחרונות, התברר שרייכל הוא גם גאון פיננסי. צוות המופע שלו כולל מלבדו עוד שני זמרים, שתי זמרות, כמעט תמיד הופעת אורח (שמעון בוסקילה, מרתה גומז, אילן דמתי) ועוד תשעה נגנים, לא פחות. את כל אלה הוא מנייד, עם כל הציוד, על פני הגלובוס. אין פסטיבל מוזיקה ראוי לשמו, בטח מוזיקת העולם, שלא מזמין את רייכל. ורייכל נוסע לרובם. ועושה המון כסף. מה שמאפשר לאמנות שלו להמשיך ולנבוע.
"הביתה, הלוך חזור" הוא אוסף משולש. שני דיסקים של ההופעה החיה ודיסק נוסף - "מפה משם" - של קטעים נדירים, שירים חדשים ושירים שלא עלו על דיסק עד כה. בהופעה הזאת אני הייתי וראיתי 3,000 אנשים מאושרים יוצאים מדעתם מרוב עונג. רבים מהם, נכון, גם אני, בכו מאושר. יש משהו ברייכל הזה ובכל החבילה שהוא מביא איתו שלא מניח לך לשבת בשקט. הוא קוסם של במה, הכול במינון הנכון, בעיתוי המושלם, עם עיבודים מופלאים וחטיבת שירה מוטרפת - כברה קסאי, מאיה אברהם, רביד כחלני ואבי ווגדרס ואסה. הכול נמצא באוסף הזה: מ"בואי", "אם תלך" ו"מעמקים", דרך "יש בי עוד כוח", "חלומות של אחרים" ו"מכל האהבות" ועד "רוב השעות", "מנעי קולך מבכי" ו"שובי אל ביתי".
"מפה ומשם" מלקט פנינים של רייכל: "אבא אימא וכל השאר" הנהדר והמצמרר מ"עוד מעט נהפוך לשיר" של גל"צ ביום הזיכרון, "הביתה, הלוך חזור", מהמסע לאתיופיה עם כברה וביצוע אדיר שלו ל"מחכה", שהלחין בזמנו לריטה.
איזה תענוג.
|
